במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Headache: The Journal of Head and Face Pain, החוקרים ביקשו להעריך כיצד הכנסת ארנומאב (Erenumab), נוגדן חד שבטי מסוג CGRPי(anti-calcitonin gene-related peptide), השפיעה על דפוסי השימוש של תרופות אחרות למיגרנה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 201,176 מטופלים ממסד הנתונים של IQVIA בין מאי 2018 לאפריל 2020. הגיל הממוצע של המטופלים היה 47.5 שנים ו-85.6% (172,153) היו נשים. במהלך 12 החודשים שלפני התחלת ארנומאב, 88.4% (177,795) מהחולים השתמשו לפחות בתרופה אחת למיגרנה אקוטית ו-86.1% (173,225) השתמשו לפחות בתרופה אחת מניעתית מסורתית.
מתוצאות המחקר עולה כי ההיענות לטיפול בארנומאב היתה 40.2% (80,927 חולים) עם שיעור ימי כיסוי (PDC) ממוצע של 0.60. לאחר שנה אחת, 70.0% (140,809 חולים) הפסיקו את הטיפול בארנומאב.
לאחר שהיוו 24.7% (49,720) מהחולים שהחלו מחדש בארנומאב, נצפתה הפסקה ללא התחלה חוזרת ב-45.3% (91,089) מכלל החולים ו-13.1% (26,446 חולים) עברו לנוגדן מונוקלונלי אחר מסוג CGRP.
מבין 177,795 חולים שהשתמשו בתרופות למיגרנה אקוטית לפני ארנומאב, 86.5% (153,788) המשיכו ו-56.7% (87,134) הפסיקו טיפול אחד או יותר של תרופות. באופן דומה, בקרב 173,225 מטופלים עם שימוש בתרופה מסורתית אחת או יותר למניעת מיגרנה, 67.7% (n=117,274) המשיכו בשימוש בתרופה מאותה קבוצה ו-46.7% (54,790/117,274) מהם הפסיקו טיפול אחד או סוג נוסף של תרופה מניעתית מסורתית בתקופת המעקב של 12 חודשים.
החוקרים סיכמו כי חלק ניכר מהחולים הפסיקו את הטיפול בתרופות למיגרנה אקוטית ובתרופות מניעתיות לאחר התחלת ארנומאב, מה שהדגיש שינויים בדפוסי הטיפול לאחר התחלת טיפול זה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות